אח חורג יקר / פנלופי וורד

הייתי בטוחה שאני מגיעה לספר קומדיה.
חשבתי שכמו שצחקתי ב"ממזר שחצן" ו"יהיר בחליפה", גם כאן מחכה לי צחוק בלתי פוסק.
אבל אף אחד לא הכין אותי לרגעים בהם אלק עולה על טיסה ונעלם, וגם לא לרגעים בהם הוא חוזר.

זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 4 דקות. תהנו🙂

חשבתי שאני הולכת לבכות מצחוק ובסוף בכיתי מעצב.
פנלופי ריסקה לי את הלב בספר הזה.
בכל פעם שלגרטה כאב, הרגשתי את הכאב כאילו הוא שלי.
בכל פעם שהיא נשארה שם, עומדת ובוכה על האהוב שנסע, הרגשתי צורך עז להיכנס לספר לחבק ולנחם אותה.

פנלופי ללא ספק התגלתה בספר הזה כסופרת שיודעת לשלב בכי וצחוק יחד.
הספר התחיל באופן מצחיק. אולי אפילו מצחיק מאוד.
הריבים הציניים בין גרטה לאלק, "משחקי הכוחות", השנינות של כל אחד מהם.
אפילו השיחות של גרטה עם החברה שלה עשו את העבודה.
ואז הגיעה התפנית.
אלק עוזב וכל מה שנשאר להם זה לילה.
לילה אחד שבו חוצים כל גבול אפשרי מבלי לחשוב על המחר ומבלי לדעת שממחר החיים יהפכו לסבל מתמשך.
אלוהים, רציתי לטוס לשדה התעופה ולבעוט בו חזרה הביתה לפני שהוא עולה לטיסה לקליפורניה.
רציתי להרוג את הדמות של אמא שלו, רק בשביל להשאיר אותו בבית עם גרטה.

גרטה 
אלוהים, כמה שכאב לי הלב על הבחורה הזאת!
כשבחורה אוהבת מכל הלב, היא לא ממשיכה הלאה.
היא יכולה לנסות להמשיך, אבל בתוכה, היא יודעת שהיא לא באמת ממשיכה הלאה.

יש משהו בלב של אישה, במיוחד כשהוא פצוע, שהוא מחכה לזה שפצע אותו שיחזור.
יש משהו בלב של אישה, שיודע שרק מי שפצע אותו יוכל לרפא אותו.
נכון, המוח אומר שלא, אבל ללב החלטות משלו ובדרך כלל, ההחלטות של הלב ושל המוח לא נופלות לאותה המשבצת.

בכל פעם שגרטה עמדה בסיטואציה הזאת של אלק עוזב, בכיתי איתה.
בכל פעם שצ'לסי רק עמדה בטווח הראיה שלה, ראיתי שחור במקומה.
פנלופי כתבה אותה בצורה כל כך טובה וציירה אותה כילדה, נערה ואישה כל כך טובה שזה הדהים אותי.

לא משנה מה אלק עושה לה, היא רואה את הטוב שבו.
לא משנה מה היא מרגישה, היא רוצה שהאחר ירגיש טוב, גם אם באותו הרגע זה מכאיב לה.
ותאמינו לי, זה הכאיב לה.

לא חשבתי שדמות שלא עברה התעללות פיזית יכולה לגרום לי לבכות עלייה ככה,
אבל גרטה הצליחה.
החוזק שלה כלפי חוץ והכאב שלה כלפי פנים עשו את העבודה ועשו אותה בצורה מעולה.

אלק
אני שונאת אותך!
אני מאוהבת בך!
קח את הרגליים שלך, טוס לקליפורניה ואל תחזור לעולם!
אל תטוס, תחזור אחורה ותתמודד כמו גבר!

זה רק חלק מהדברים שהרגשתי כשקראתי על אלק.
אני חושבת שברגע שקראתי את הספר שלו, הצלחתי להבין כל כך הרבה בו.
הצלחתי להתחבר אליו יותר ולכאוב גם איתו.

מה שכן, אלק הנער חנק אותי מצחוק.
ההתעללויות שלו בגרטה בשביל תשומת לב,
ההברחה של כל המחזרים שלה,
משחקי הנקמה שלו ועוד ועוד ועוד.
אחד הדברים שאהבתי בו, היה הוויתור שלו על עצמו למען אמא שלו.
אבל מצד שני, זה היה אחד הדברים שהכי הכעיס אותי בו.
אם הוא לא היה דואג לה כל כך, הוא לא היה משאיר את גרטה שבורה.
אם הוא לא היה חושב קודם על אמא שלו ורק אז על עצמו, לא הייתי בוכה שעות בזמן הקריאה.

דבר נוסף שאהבתי בו היא הנאמנות שלו.
כל עוד אלק בזוגיות עם אישה אחרת, הוא לא חוזר לגרטה ולא רוקד על שתי חתונות.
הוא מכבד כל אחת מהנשים שהוא אוהב בדרכו שלו ולא פוגע בכבוד שלהן ושלו.

אלק הנער אולי היה מניאק לא קטן,
אבל אלק הגבר המיס אותי.
השינוי שהוא עשה בחיים שלו, הבחירות שלו לעבודה ולחיים בכללי,
המאבק שלו למען מה שהלב שלו מרגיש.
ללא ספק, אלק הבוגר נסיך שגרם לי לסלוח לו על הדמעות שהוא הוריד לי יחד עם הדמעות של גרטה.

לסיכומו של,
ממליצה בחום על הספר.
יכול להיות שלא תבכו כמוני, אבל בהחלט תרגישו יותר מצביטה אחת בלב ותכינו את עצמכם ללב שמחסיר יותר מפעימה.
פנלופי הביאה פה דרמה רומנטית קטנה וריסקה אותי יותר מאשר הצחיקה אותי.
לגמרי מחכה לספר הבא שלה או לדואט הבא שלה.

תנו בלייק ושתפו בכיף:)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *