זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא דקה אחת. תהנו🙂
בחופשת הפסח כתבתי לכן על האתגר הגדול של להשתעמם ביחד. אבל החופש נגמר וחזרנו לחיים הרגילים, לאתגר מסובך לא פחות – לעשות כושר ביחד.
קצת מלחיץ, נכון? הרי הנושא רגיש מאין כמוהו. הפעילות הגופנית היא המקום שבו אדם פוגש את כל חולשותיו, פיזיות ונפשיות כאחד, אז להוסיף את כל זה על כל הרגישויות והמורכבויות הרגילות של הזוגיות? למה לנו לחפש צרות?
זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא דקה אחת. תהנו🙂
זה מתחיל במכתבים, כשסופרת הנמצאת בעיצומו של מסע חתימות לרגל צאת סיפרה החדש, משתפת בקורותיה את חברה המוציא לאור.
מדובר במן רומן טרום תקופת המיילים של ימינו, המעביר באמצעות מכתבים קרעים, קרעים של סיפור.
הכל נבנה ומתבהר לאט וזה יפה, איכותי ומיוחד מאוד.
"הכל שבור כל כך…: הכבישים, הבניינים, האנשים. בעיקר האנשים."
יש משהו ייחודי בתיאור תקופת 'אחרי מלחמת העולם השנייה', באנגליה, כשהומור שחור ומתנשא בסגנון אנגלי ממלא את הדפים (וכמה שזה נעים…).
הסיפור איטי, אבל מדויק. והדמויות נבנות באופן מעניין עד מרגש.
מדובר בריבוי דמויות, אבל מעניינות, מלאות ומובהקות שיחד בונות תמונה של כפר קטן (בעצם אי) ששרד את תקופת המלחמה, בקושי שמהול בהרבה חוכמה.
להמשיך לקרוא מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים / מרי אן שייפר ואנני בארוז
זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא דקה אחת. תהנו🙂
"לחיות פתוח" הוא ספר מרתק, קצת מיסיונרי, אבל בהחלט מפוקח שטוען שלכל סיר יכול להיות יותר ממכסה אחד ושלפעמים צריך לעשות קצת מיקס אנד מאצ'. גם אם לא תשתכנעו שמונוגמיה אחת לכל החיים לא מתאימה לרוב בני האדם, או שיחסים פתוחים מכאיבים פחות מבגידה ועדיפים על גירושין, או שתחושת הניצוץ שבמערכת יחסים נוספת חשובה יותר משגרת וביטחון המשפחה – עדיין שווה לכם לקרוא את הספר כי הוא מאיר עיניים בכל הנוגע למין, זוגיות והטבע האנושי.
כל המידע שמועבר בספר מנומק מאוד ומגובה במחקרים רבים, אבל יש בו גם פן אישי שהופך את המחברת לסוג של חברה שמספרת לך את סודותיה. מאשה מדברת בכנות רבה על עצמה, כאחת שפתחה את הנישואים, ועל זוגות שמתייעצים איתה וזה כייפי כמו ריכול בשיחת בית קפה. נוסף על כך יש איזכורים מהנים של שירים, סרטים, ודוגמאות מהתרבות הפופולארית וכל זה ביחד יוצר ספר עשיר מאוד שהוא עמוק אבל לא כבד.
זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא דקה אחת. תהנו🙂
בגיל 54 קת'רין היוז פרסמה את ספר הביכורים שלה "המכתב" כספר עצמאי בפלטפורמה הדיגיטלית של אמאזון. התגובות היו מדהימות. במשך 130 ימים הספר הופיע ברשימת הספרים הנמכרים ביותר למכשירי קינדל וזכה ליותר מ-2000 ביקורות של חמישה כוכבים.
אממה, לא תמיד צריך להאמין לביקורות. נכון, לסיפור עצמו יש פוטנציאל עצום – מכתב שנכתב ב- 1939 ומעולם לא נשלח נמצא בכיס חליפה שהושארה בחנות צדקה וטינה, אישה מוכה משנות ה-70, מסוקרנת דיה כדי לנסות להעביר את המכתב לכריסי – אישה אליה הוא יועד. סיפור המלחמה של כריסה וסיפור החיים הלא פשוטים של טינה משתרגים זה בזה עד שהם מגיעים לשיא מספק מאוד, אבל גם די צפוי.
זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 5 דקות. תהנו🙂
״חסרת זהירות. חסרת אחריות. מלוכלכת. מסוכנת.
מלהיבה. ארוטית. פראית. אופורית.״
בדרך כלל, אני לא פותחת את הסקירות שלי בציטוט.
בספר הזה הרגשתי צורך.
ידעתי שאני באה לספר אפל.
גם ידעתי, שהוא הולך לטלטל אותי.
אבל לא ציפיתי לבעיטה בבטן.
לא ציפיתי להרגיש פחד להגיע לפרקים מסויימים.
לא מיהרתי לגלות, לא מיהרתי להתקדם בספר כי באמת חששתי.
זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 3 דקות. תהנו🙂
אמא, איך נושמים אחרי ספר כזה?!
לא ידעתי כמה אני מתה על ספרי אופל, עד שהגעתי לספר הזה!
בא לי פשוט להעניש את עצמי, אולי בסטירה מצלצלת שתשאיר לי סימן, על זה שלקח לי זמן לקרוא את הספר הזה ואת קודמו.
מודה, הייתי חייבת הפסקה בין הספר הראשון, "ירושת החוב", לבין הספר הזה.
מה שכן, פפר עלתה שלב בספר הזה ופשוט גרמה לי לרצות לקרוא עוד ועוד.
אני כל כך מחכה לשאר התרגומים, כל כך מחכה לעוד מג'תרו שלי!
זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 2 דקות. תהנו🙂
התאהבתי בספר הזה מהמשפט הראשון.
אני עוקבת אחרי מרסל מוסרי באדיקות דרך הפייסבוק, מכורה לסיפורים הקצרים שלה, קוראת בשקיקה כל מילה. כשהתיישבתי לקרוא את "זה שאהבתי" חששתי . חששתי שאהבה הגדולה שלי לסיפורים הקצרים של מרסל לא תעבוד בספר שלם. כמה טוב שהחשש הזה היה לשווא.
"זה שאהבתי" הוא סיפור סינדרלה, אבל בטעם חמוץ-מתוק. נעמי חסון היא בחורה יפה באמצע שנות העשרים שלה, היא עובדת בקצבייה , גרה בדירה מתקלפת, שותה המון ושונאת כשאומרים לה כמה שהיא יפה אבל שמנה.
זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 5 דקות. תהנו🙂
כשסיימתי את הספר הראשון בדואט, הייתי מזועזעת.
לא האמנתי שכך נגמר הספר.
השעה הייתה ארבע בבוקר, שכבתי במיטה, הסתכלתי על בעלי ששכב לצידי ופשוט ירדו לי דמעות.
הסתכלתי על האהבה שלי, וחשבתי על הספר, ופשוט לא הצלחתי להתנתק מהסוף של הספר.
הוא טלטל אותי בעוצמה כל כך חזקה שפחדתי להתחיל את הספר השני.
התעוררתי בבוקר, הכנתי קפה ויצאתי למרפסת עם הטאבלט.
הסתכלתי על הכריכה, וחשבתי ביני לבין עצמי, ניתן להציל את מה שקרה בספר הקודם?
אני חייבת את זה לעצמי, חייבת לדעת.
זמן הקריאה המשוער לכתבה זו הוא 5 דקות. תהנו🙂
איזה לילה עבר עלי.
אני אפילו לא יכולה להתחיל להסביר.
אני חושבת, שאני עדיין לא מעכלת מה שקראתי עכשיו.
לא מאמינה למה שקראתי עכשיו.
מישהו צוחק עלי.
זה פשוט לא הגיוני.
כואבת לי הבטן.
הגרון חנוק.
אני חוזרת שוב ושוב לדפים האחרונים ושוב מוצאת את עצמי קוראת את השורות.
כואב לי.
עצוב לי.
אני פשוט עדיין לא מאמינה למה שקראתי.
לא צפיתי את זה בא.
